רש״ש על משנה כלים· רבי שמואל שטראשון [הרש"ש]
פרק ה · משנה ז
ברע"ב ד"ה אלא ממעטו. שהוא שיעור תחלתו כו'. יותר היה נאות לומר שהוא שיעור סופו. או שיעור שיריו:
תוי"ט ד"ה חולקו. ומש"ה לא סגי כו' אלא בעינן דלא ליהוי רובא. הלשון אינו מכוון וכך הל"ל אלא בעינן עד שיהא בארץ. ואולי ט"ס הוא וצ"ל ולא בעינן דלא ניהוי רובא: