אור ברסלב

רשימות שיעורים על קידושין· הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק [הגרי"ד מבוסטון]

דף סג.

דף סב:

תוד"ה כגון. בא"ד. וי"ל דר' יוחנן לטעמיה וכו' ומש"ה מוקי לה ר' יוחנן התם בעומדת באגם דראוי למשיכה אבל ברה"ר לא.

ועיין בתוס' ביבמות (צג. תוד"ה קנויה לך מעכשיו קנה) דהתוס' האריכו בדין קנין לאחר ל' לפי ר' יוחנן ושאר האמוראים, וז"ל ודין קנין אחר שלשים פר"י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ"ע אבל משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ"ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' [לא] מהני לכ"ע [ד]שטר הנאבד107 וחזקה וחליפין לא מהני לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל' או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן עכ"ל.

ויוצא מדברי הר"י דלפי ר' יוחנן היכא דאמר מעכשיו ולאחר ל' בסודר ובחזקה הקנין אינו חל. אמנם במשיכה, קנין מעכשיו ולאחר ל' מהני כל עוד דהפרה נמצאת באגם או ברשות הקונה לאחר ל'. והביאור בזה הוא דר' יוחנן נקט דבקנין מעכשיו ולאחר ל', הקנין נמשך משעת מעשה הקנין עד לאחר ל' ואז הקנין נגמר.108 וא"כ מסתבר לחלק בין הקניינים. דהרי חזקה וסודר קונין מדין מעשה קנין (סודר מדין מעשה התחייבות וחזקה מדין מעשה דהוראת בעלות) ולכן אמרינן כלתה קניינו דהרי לא יתכן דמעשה קנין יתחיל מעכשיו ורק יגמר לאחר ל'. דהרי מיד לאחר המעשה פרח הקנין ואין לזה המשך. מאידך, משיכה קונה מדין הכנסה לרשות הקונה ולכן ניתן לומר דהקנין מתחיל מעכשיו ונמשך עד לאחר ל' כל עוד דהחפץ נמצא במקום הראוי להיות רשות הקונה, דהרי אז נחשב כמשיכה אריכתא דהוא מכניס החפץ לרשותו לכל הל' יום.

וכל זה לפי ר' יוחנן דמעכשיו ולאחר ל' הוי קנין נמשך. אבל לשמואל דמעכשיו ולאחר ל' הוי תנאי, אז קונה בכל מקרה דהרי יש רק רגע אחד של מעשה וחלות הקנין דהיינו מעכשיו.

גמ'. אמר לך ריש לקיש האי תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף, ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף.

לכאורה סברת ריש לקיש הוא דלפי המ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אזי כל רגע של עבודה הוי פחות משו"פ וחסר כסף הקידושין. אמנם לכאורה קשה דהרי מצינו לעיל (מו.) דאם אדם נותן לאשה כמה דברים ברצף שכל אחד מהם הוי פחות משו"פ, יש לצרפם ביחד לכסף קידושין. דאיתא במשנה שם וז"ל האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, בזו ובזו ובזו, אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה עכ"ל. ועיין שם בגמ' (מז.) וז"ל אמר רבא לא שנו אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו, אבל אמר לה באלו, אפילו אוכלת נמי מקודשת, כי קא אכלה מדנפשה קאכלה עכ"ל. ומבואר בגמ' דאם אמר "התקדשי לי באלו" ונותן לה הפירות בזה אחר זה ואפי' אם היא אוכלת הפרי הראשון לפני שהוא נותן לה הפרי השני, עדיין הקידושין חל. ומוכרח מזה דלא בעינן נתינת שו"פ בבת אחת כדי דהקידושין יחול. וא"כ מדוע שכירות אינו מהני לפי המ"ד דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף.109

ונראה לבאר דהמחלוקת האם ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף או אינה לשכירות אלא לבסוף אינו רק בנוגע לשעת המחייב אלא בעצם יסוד דין דשכירות. דלפי המ"ד דאינה לשכירות אלא לבסוף המחייב הוי הפעולה דהשכיר עושה עבור המשכיר ולכן החיוב חל בגמר הפעולה. וא"כ יוצא דהפועל יכול לקדשה בחפצא של פעולה דהוא עושה בעד המשכיר. אמנם לפי המ"ד דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אין פעולת השכיר המחייב של השכירות אלא המחייב של השכירות הוי עצם זה דהוא נקנה למשכיר לזמן מסויים אע"פ דאינו עושה פעולה בעדו. ולכאורה זה מה שיוצא מהתוס' (יז. ד"ה חלה שלש) דאיירי בדין עבד כנעני ופועל דחלה באמצע הזמן. דהרי בעבד עברי אמרינן דאם חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים, לעומת פועל דחייב להשלים. והתוס' ביארו את החילוק בב' אופנים: א) עבד עברי גופו קנוי ולכן הוא מקבל שכרו אפי' בלי לעשות פעולה מסויימת. אמנם פועל בעלמא אין גופו קנוי והוא מקבל שכרו לפי העבודה דהוא עושה. ב) יש גזה"כ בעבד עברי דאינו שייך לפועל דעלמא. וביארנו בשיעורים לעיל דהדעה השניה בתוס' לא ביארה כמו הדעה הראשונה משום דהדעה השניה סבורה דגם בפועל אמרינן דגופו קנוי למשכיר. ונמצא, דלפי הדעה השניה בתוס', אין הפעולה המחייב של שכירות אלא עצם זה דהוא נקנה למשכיר לזמן מסוים.

ולפי"ז אפשר להבין למה לפי המ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אין הקידושין חלין. דהרי המחייב של שכירות הוי הא דגופו קנוי לזמן מסוים ואין לפועל היכולת להקנות את זה לאשה כדי לקדשה.110

ועוד י"ל באופן אחר דיש לחלק בין חפצים שונים דכולם ביחד הוו שו"פ, לבין היכא דרוצה לצרף פחות משו"פ מב' זמנים שונים.111 דהרי י"ל דכל פעם דהוא נותן לה פחות משו"פ יש מעשה נתינה לשם קידושין אלא דחסר השיעור דשו"פ, ולכן ניתן לצרף כל מעשי הנתינה האלו בסוף כשיש שו"פ. מאידך בשכירות לפי המ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף נוצר התחייבות דפחות משו"פ כל רגע ורגע ואין כאן חלות מעשה נתינה כלל. ולכן לבסוף כשנוצר התחייבות של פרוטה אי אפשר לצרפם ביחד.112

ויש להוכיח דחפצא בעין דפחות משו"פ הוי חפצא של שוויות דגורם לחלות שם מעשה נתינה לשם קידושין מהגמ' בב"מ (מז:) בנוגע להלכות כלי לחליפין וז"ל ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע ורב זביד ואיתימא רב אשי אמר למעוטי איסורי הנאה עכ"ל. ויש להקשות דהרי כלי פחות משו"פ מהני לחליפין וא"כ מאי שנא כלי פחות משו"פ דלכאורה אין בו שוויות ע"פ דין לבין כלי דאסור בהנאה. אלא צ"ל דכלי דאסור בהנאה אין לו שוויות כלל ואינו חפצא של ממון. ברם כלי דפחות משו"פ הוי חפצא של ממון אלא דאין בו שיעור דממון. ובחליפין לא צריך שיעור דממון כמו דבעינן בקנין כסף אלא סגי בחפצא של ממון ולכן קונין בכלי פחות משו"פ.

ומכיון דרואים דע"פ דין יש חלות שם חפצא דממון אע"פ דאין בו שיעור פרוטה מסתבר דהיכא דקידש בהרבה חפצים דפחות משו"פ דיש בכל נתינה חלות שם נתינה לשם קידושין ולכן אפשר לצרפם ביחד לגרום לשיעור דפרוטה. אמנם שעבוד דפחות משו"פ אינו חפצא דממון וגם אין בו שיעור שוויות דממון ולכן אי אפשר לצרפם ביחד לפי המ"ד דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף.

משנה. על מנת שירצה אבא, רצה האב מקודשת.

עיין ברמב"ן בגיטין (כה: ד"ה תולה) דנקט דהקידושין חלין רק לפי המ"ד דיש ברירה, וז"ל ועדיין אני אומר דשאני ע"מ שירצה שכיון שהדבר מסור ללב אין אומרים כשרצה האב עכשיו הוברר הדבר שרצה משעה ראשונה אלא לדברי האומר יש ברירה וכו' וזה הכלל שאני אומר בברירה כל דבר שתנאו במעשה כשתלה תנאי בדבר אחד ומעשה אחד אע"פ שתנאו במעשה אחרים הרי זה קיים, כגון גטו של שכיב מרע לדברי האומר מגורשת למפרע, וה"ה לכותב גט לשם פלונית אשתו אם תצא בפתח תחילה לחברותיה ואם לאו לא תהא גט שאם נתקיים התנאי הרי זה גט וכו' אבל התולה ברצון אחרים או בשל עצמו אע"פ שלא התנה בשני דברים אין אומרים כשרצה הוברר הדבר וחל משעה ראשונה אלא לדברי האומר יש ברירה עכ"ל. כלומר, דכל היכא דקיום התנאי או ביטול התנאי הוי ברצון לבד דהוי שוא"ת, אזי נחשב כברירה ולא כתנאי.113

תוכן העניינים

רשימות שיעורים על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה