אור ברסלב

רשימות שיעורים על סנהדרין· הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק [הגרי"ד מבוסטון]

דף עג:

דף עג.

גמ'. רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה. במאי קמיפלגי אמר רבא במקפדת על פיגמה, ומניחתו שלא יהרגנה. רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא, והרי מקפדת על פיגמה. ורבי יהודה האי דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה לקטלא, הא לא מסרה נפשה לקטלא. אמר ליה רב פפא לאביי אלמנה לכהן גדול נמי, קא פגים לה אמר ליה אפיגמה רבה קפיד רחמנא, אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא.

ומבואר דנחלקו ר"י ורבנן האם מותר להרוג את הרודף אחר הערוה היכא שמניחתו שלא יהרגנה, דרבנן סברי שמותר ור"י אוסר. ולכאורה יתכן לפרש את פלוגתתם בב' אופנים: א) י"ל דנחלקו האם חל דין רודף שמצילין אותו בנפשו רק ברודף אחר חבירו להרגו ולא ברודף אחר הערוה, דר' יהודה סובר דרק באופן שרודף אחר חבירו להרגו חל דין רודף, ולכן ס"ל דכשרודף אחר נערה ומניחתו שיבעול כדי שלא יהרגנה ליכא דין רודף ואסור להורגו468, משא"כ רבנן ס"ל דחל דין רודף אף ברודף אחר הערוה לאונסה לעבור על איסור עריות ואין חשש שיהרגנה אם לא תבעל לו. ב) א"נ י"ל דלכו"ע חל דין רודף אף ברודף אחר הערוה, וחל דין רודף מפאת איסור עריות469. ולפי"ז יתכן לומר דר"י ורבנן נחלקו בגדר דין אונס, דר' יהודה סובר דאונס היינו רק באופן שנאנס לעבור עבירה בגופו בשב ואל תעשה שאינו יכול למנוע את הדבר מליעשות, ובדומה לאונס ד"לנערה לא תעשה דבר", משא"כ אם עבר עבירה בקום ועשה את העבירה מדעתו מחמת יראת המות, שמכריחים אותו לעבור דאל"כ יהרגוהו אינו חשיב אונס. ונחלקו בזה הרמב"ם והרמ"ך (פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ד) דכתב הרמב"ם וז"ל וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים וכו' ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין, קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר וכו' עכ"ל. ועיין בכס"מ דהרמ"ך חולק על הרמב"ם וס"ל דמאחר דליכא היתר דאונס בג' עבירות אם עבר מחמת שהיה ירא פן יהרגוהו לא נחשב לאונס וחייב. ומבואר דהרמב"ם סובר שאם עבר עבירה דגילוי עריות בקום ועשה מחמת יראת המות הוי אונס, משא"כ הרמ"ך סובר דלא הוי אנוס. ולכאורה י"ל דזה נמי יסוד המחלוקת בין ר'"י ורבנן, דר"י סובר דאם מקפדת על פיגמה אך מניחה לו שלא יהרגנה היא אינה נחשבת לאונס (כסברת הרמ"ך), ולא חל עליו דין רודף אחר הערוה להצילה, דרק באופן שהכריחוה לעבור על העבירה דעריות בשב ואל תעשה הויא אנוסה (וכסברת הרמ"ך), והדין שהורגין את הרודף אחר הערוה הוא רק באופן שהיא אנוסה בעבירת העריות. משא"כ רבנן סברי דאף בכה"ג חשיב אונס (וכסברת הרמב"ם), ומשו"ה שפיר חל דין דניתן להצילה בנפשו. ויש להעיר על שיטת הרמ"ך דקיי"ל כרבנן וא"כ לכאורה מוכח דאף בעובר בקום ועשה מחמת פחד מות הוי אונס ודלא כשיטת הרמ"ך. וי"ל דהרמ"ך יפרש את יסוד המחלוקת בין ר' יהודה ורבנן כאופן הראשון דנחלקו האם חל דין רודף רק ברודף אחר חבירו להורגו או אף ברודף אחר הערוה.

תוכן העניינים

רשימות שיעורים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה