רשימות שיעורים על יבמות· הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק [הגרי"ד מבוסטון]
דף יח.
גמרא. קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה. בשיעורים למעלה הבאנו שמהרמב"ם (פ"א מהל' יבום הלי"ג - י"ד) משמע דקרובות הזקוקה בחייה אסורות מדאורייתא ולאחר מיתתה אסורות רק מדרבנן. ונראה שהרמב"ם לומד כן מהגמרא לפנינו דקאמרה "קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה" כלומר שחל איסור מדרבנן ואע"פ שהאיסור מדאורייתא שחל בחייה פקע במיתתה22).
גמרא. אבל באמה לא דהויא לה איסורא דאורייתא כו'. מכאן משמע דלמ"ד יש זיקה האיסור דקרובות זקוקתו חל מדרבנן ולא מן התורה. שהרי עכשיו משמע שהגמ' קיימת למ"ד יש זיקה אלא דס"ד שלאחר מיתה פקע זיקה. והגמ' מפרשת ששונה מאם ארוסה שהיא היתה אסורה מחיים מדאורייתא לפיכך נשארת באיסורה לאחר מיתה משא"כ אם זקוקתו שכל איסורא היתה מדרבנן אפילו למ"ד יש זיקה לכן ס"ד שמותרת לאחר מיתה23). וכן ס"ל לתוס' ישנים לעיל (דף ח. ד"ה כי). מאידך הרמב"ן (לקמן דף יח: ד"ה אומרים) ס"ל דיש זיקה מדאורייתא24).
אמנם כבר הבאנו25) שמהרמב"ם (פ"א מיבום הלי"ג - י"ד) משמע דס"ל שהאיסור של קרובות זקוקתו בשעת הזיקה הוי חלות איסור דאורייתא, אלא דלאחר מיתה או חליצה הוי האיסור מדרבנן.
והנה ביארנו למעלה26) אליבא דהרמב"ן שרב ושמואל החלוקים ביש זיקה או אין זיקה וגם (לקמן דף צו.) באם קידושין תופסין ביבמה לשוק, פליגי אם אישות המת מהוה האוסר של היבמה או"ד שאישות היבם מהוה האוסר. אליבא דרב דס"ל אין זיקה המת מהוה האוסר, ומשו"ה יש חלות קנין באישות דזיקה הנמשכת מהמת. ומשו"ה גם קידושין אינן תופסין בה. ואילו שמואל ס"ל יש זיקה דהיינו היבם הוי האוסר דהיבמה ואין לו קנין אישות בזיקתו, ולפיכך קידושין דעלמא תופסין בה. ברם אם ננקוט כשיטת הראשונים וכדמשמע מפשטות הגמרא כאן דאליבא דשמואל דדין יש זיקה חל רק מדרבנן ולא מדאורייתא עלינו לבאר את מחלוקתם בתפיסת קידושין ביבמה לשוק. ונראה דלכ"ע מדאורייתא האישות דבזיקה מהוה המשך האישות דהמת. ורב ס"ל שכמו שהיה לו למת קנין באשתו ה"ה שיש ליבם קנין ביבמתו, ומשו"ה ס"ל דקידושין אינן תופסין ביבמה לשוק. ומאידך שמואל ס"ל שאע"פ שהמת אוסר את היבמה מ"מ אין לו ליבם קנין אישות ביבמתו כמו שהיה למת. ולפיכך ס"ל לשמואל דקידושין תופסין ביבמה לשוק כי רק קנין אישות מונע תפיסת קידושין ולא איסור קידושין27). ובכן י"ל דלשיטתם אזלו בשאילת יש זיקה. דרב ס"ל שאישות המת שחלה ליבם מן התורה מהוה אישות שיש לו בה קנין, ולכן ס"ל אין זיקה מדרבנן דהיינו שלא גזרו הרבנן אישות ליבם בעצמו ולעשותו את האוסר דהיבמה שהרי עכ"פ יש ליבם קנין אישות מהמת. משא"כ אליבא דשמואל דס"ל שאישות המת שיש ליבם אוסרתה לשוק בלי לתת לו קנין, ושאישות זו איפוא אינה גמורה שהרי חסר לו בה קנין, ולכן ס"ל דמדרבנן יש זיקה, דהיינו שתיקנו הרבנן שאף היבם עצמו אוסרה בלי האישות דהמת. ובהתאם לכך אסור היבם בקרובותיה שהרי הוא זה שאוסרה, ומאחר שאוסרה נאסר בקרובותיה28).
גמרא. צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה. מכאן משמע שכשהיבם מת הזקוקה נופלת ממנו לאח הנולד ואוסרת צרתה. ומוכח דלמ"ד יש זיקה זיקה כאישות דמיא שמפלת ליבום. וכבר ביארנו אליבא דהרמב"ן דלכ"ע יש חלות אישות בזיקה אלא דלמ"ד יש זיקה הו"ל אישות של היבם והוא אוסרה ואילו למ"ד אין זיקה הו"ל אישות של המת והיבם אינו האוסר. ולפי"ז מובן שפיר דלמ"ד יש זיקה דס"ל שהיבם הוי האוסר אם הוא מת מפילה ליבום. ואילו למ"ד אין זיקה אין מיתת היבם מפילה ליבום דמכיון דאינו בעלה האוסרה אין מיתתו מפילה ליבום, כי רק בעלה האוסרה מפילה ליבום.
אך צ"ע בשיטת הרמב"ם שהביא את הדין של יש זיקה לאסור קרובות הזקוקה על היבם (פ"א מהל' יבום הלי"ג - י"ד) ואילו הדין דצרת ערוה בזיקה אסורה השמיט מהלכותיו (פ"ו מהל' יבום הלי"ז - י"ח), ועיין במגיד משנה (שם) שעמד ע"ז, וצ"ע.
גמרא. ואי אין זיקה תיבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין. וצריך עיון דלכאורה תמוה דמהו השייכות בין דין אין זיקה לבין דין מותר לבטל מצות יבמין.
ונראה דפשיטא דמותר לאדם לבנות לו בית באופן שלא יתחייב במצות מזוזה ואין בכך ביטול מצות עשה דמזוזה שהרי מצות מזוזה אינה חובת גברא כמו תפילין ומצה אלא חובת הבית, ואם הבית פטור ממילא גם הגברא פטור. ואם אמרינן אסור לבטל מצות יבמין הרי הוא משום שחלה חובת גברא על היבם ליבם את יבמתו. ברם יתכן דחובת הגברא לייבם תלויה ביש זיקה ואין זיקה. מפני דלמ"ד יש זיקה יש חלות אישות בין היבם לבין זקוקתו, ולכן חובת מצוה מוטלת עליו לא להשאירה בזיקה דהויא אישות שאינה גמורה אלא ליבמה ולגמור את האישות שיש לו בה, ולכן אליבא דמ"ד יש זיקה חל איסור לבטל מצות יבמין. משא"כ אליבא דמ"ד אין זיקה דס"ל שאין בזיקה חלות אישות29) ובהתאם לכך ס"ל שאין חובת מצוה מוטלת על היבם ליבם את יבמתו אלא שאם ייבמה הרי הוא קיים מצות רשות, ומשו"ה ס"ל דמותר לבטל מצות יבמין.
והנה קיי"ל דעשה דיבום דוחה לא תעשה (לקמן דף כ:), ולפום ריהטא מוכח מזה שיש חובת גברא לקיים מצות יבום, כי חובת הגברא לקיים את העשה דוחה את הלא תעשה. אך נראה דאין זה מוכרח שהרי הוכחנו בשיעורים למעלה שחובת הגברא אינה עצם המתיר דעשה דוחה ל"ת אלא עיקר המתיר הוי מעשה המצוה30), ולכ"ע אפילו למ"ד אין זיקה יבום וחליצה מהוין מעשי מצוה. וי"ל שהמייבם דומה למוהל המל בשבת שאע"פ שאינו מחוייב בחובת גברא, כי המצוה מוטלת על האב למול את בנו ולא על המוהל, מ"מ מעשה מצות המילה שהמוהל עושה דוחה שבת. ועוד הרי עדל"ת בין בעד היבם ובין בעד היבמה, ואע"פ שהיבם מקיים מצוה מ"מ לא מצינו שיש מצוה על היבמה להתייבם31), ועכ"ז חל בעדה נמי את הדין דעדל"ת. ומבואר מזה שאע"פ שאין היבמה מקיימת חובת מצוה, מ"מ מאחר שעושה מעשה מצוה, מעשה המצוה שלה דוחה ל"ת, אפילו בלי חובת גברא32). וכן י"ל למ"ד אין זיקה דעדל"ת משום שיש ביבום מעשה מצוה אך בלי חובת מצוה33).
ונראה שמה שמוני המצוות מונים יבום כמצוה בתרי"ג מצוות התורה נמי אינה ראייה שמהוה מצוה חיובית שהרי הרמב"ם מנה גם קיומי מצוות בלי חובה כגון מצות ערכין ומצות נזירות, והרמב"ם אפילו מנה דינים בעלמא, כגון דיני השומרים טומאה וטהרה ואע"פ דפשיטא שאין בהן לא מעשה מצוה ולא קיום מצוה34).
תוס' ד"ה מיאנה. ז"ל אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות אסור לבעול אע"ג דסבר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטרה גדולה עכ"ל. ויוצא אליבא דתוס' דאפילו למ"ד אין זיקה חל איסור ביאה באחות זקוקה דמעשה הביאה מכוער הוא ואע"פ שלא חל עצם האיסור דאחות זקוקתו. אמנם כשהקטנה גדלה מותר לבועלה כי הזקוקה תעשה ערוה ותפטר ולכן הכיעור פקע. ומאידך אליבא דמ"ד יש זיקה הביאה אסורה לעולם ואפילו משגדלה הקטנה מכיון דאחות זקוקה נאסרה בחלות שם איסור שחל בגברא נאסרת לעולם.