רש"י על תהילים· רש״י
פרק קמח · פסוק ח
וּבָרָד. גְּלַצָ״א בְּלַעַ״ז:
שֶׁלֶג. נֵיי״ף בְּלַעַ״ז:
וְקִיטוֹר. עִנְיַן שׁוֹאָה שֶׁקּוֹרִין בְּרוּאִינ״ה בְּלַעַ״ז:
רוּחַ סְעָרָה. הָעוֹשָׂה אֶת דְּבָרוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה יב:) שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ תְּחִלָּתָם גְּנוּזִים בַּשָּׁמַיִם, וּבָא דָּוִד וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהֵם מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת, וְאֵין נָאֶה לָהֶם לִהְיוֹת גְּנוּזִין בִּמְגוּרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: