רש"י על תהילים· רש״י
פרק קל
פסוק ד
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. לֹא נָתַתָּ רְשׁוּת לְשָׁלִיחַ לִסְלֹחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם״ (שמות כג:כא):
לְמַעַן תִּוָּרֵא. עַל זֹאת, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּטוּחַ עַל סְלִיחַת אַחֵר:
פסוק ה
קִוִּיתִי ה׳ קִוְּתָה נַפְשִׁי. קִוּוּי אַחַר קִוּוּי, כְּעֵין ״קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה״ (תהלים כז:יד), כְּעֵין מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:
פסוק ו
נַפְשִׁי לַה׳ מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר. הֲרֵינִי מִן הַמְצַפִּים לַגְּאֻלָּה:
שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר. מְצַפִּין וְחוֹזְרִין וּמְצַפִּין, קֵץ אַחַר קֵץ (מצאתי):