רש"י על תהילים· רש״י
פרק קכז
פסוק א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה. שִׁיר זֶה אָמַר דָּוִד עַל שְׁלֹמֹה בְּנוֹ שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹ בַיּוֹם יִשָּׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ירמיהו לב:לא) ״כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ״. לְכָךְ אָמַר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה: לָמָּה לְךָ בְּנִי לִבְנוֹת בַּיִת וְלָסוּר מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּהּ, לַשָּׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ:
שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. עַל חִנָּם צוֹפֶה בָּהּ הַשּׁוֹמֵר:
פסוק ב
שָׁוְא לָכֶם. בַּעֲלֵי הָאוּמָּנִיּוֹת הַמַּשְׁכִּימִים וּמְאַחֲרִים לִמְלַאכְתָּם וּמִתְפַּרְנְסִים בְּעִצָּבוֹן וּבִיגִיעָה בְּלֶחֶם הָעֲצָבִים שֶׁל טֹרַח:
כֵּן יִתֵּן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָה לְמִי שֶׁמְּנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו בִּשְׁבִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:
לִידִידוֹ שֵׁנָא. לִמְנַדֵּד מֵעֵינָיו שֵׁינָה (כתובות סב.):
פסוק ג
הִנֵּה נַחֲלַת ה׳. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ:
בָּנִים. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁהוּא מַעֲמִיד, שֶׁהֵם לוֹ כְּבָנִים (ספרי דברים לד):
שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן. שְׂכַר פְּרִי הַתּוֹרָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ״ (משלי כב:יח):
פסוק ד
כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר. לְהִלָּחֵם בָּם אֶת אוֹיְבָיו:
כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. הַתַּלְמִידִים שֶׁאָדָם מַעֲמִיד מִנְּעוּרָיו:
פסוק ה
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ. מֵאוֹתָם חִצִּים, אַשְׁפָּה תִּיק הַחִצִּים שֶׁקּוֹרִין קויכרי״ן בְּלַעַ״ז:
לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַצְּחִין זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה וְנִרְאִים כְּאוֹיְבִים זֶה לָזֶה (קדושין ל.) (תוספות):