רש"י על תהילים· רש״י
פרק קיח · פסוק יב
דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים. כָּל לְשׁוֹן דְּעִיכָה נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן קְפִיצָה וְנִתּוּר: מְמַהֵר לִהְיוֹת נִתָּר וְנִתָּק מִמְּקוֹמוֹ. עַל כֵּן הוּא נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן אֵשׁ וְעַל לְשׁוֹן מַיִם, כְּמוֹ ״נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם״ (איוב ו:יז), וְכֵן ״יָמַי נִדְעָכוּ״ (איוב יז:א), וְכֵן ״נֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ״ (איוב יח:ו), כְּדֶרֶךְ שַׁלְהֶבֶת הַנִּתֶּקֶת מִן הַפְּתִילָה וְעוֹלָה לְמַעְלָה כְּשֶׁהִיא כָּבָה: