רש"י על תהילים· רש״י
פרק קיב
פסוק ב
דּוֹר יְשָׁרִים. אֲשֶׁר יְבֹרָךְ יִהְיֶה זַרְעוֹ:
פסוק ד
זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר. כְּמוֹ הִזְרִיחַ, וּמִדְרָשׁוֹ: הוּא עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל נַעֲשָׂה לָהֶם אוֹר, כְּמוֹ ״ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״ (תהלים כז:א):
פסוק ה
טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְגוֹ׳. שֶׁחוֹנֵן דַּלִּים וּמַלְוֶה לָהֶם, וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק לוֹמַר: אֵין יְכֹלֶת בְּיָדִי, וְאֶת דְּבָרָיו הַצְּרִיכִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת מְכַלְכֵּל בְּמִשְׁפָּט וּבְמִדָּה, וְחָס עַל נְכָסָיו:
יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. מַנְהִיג חֲפָצָיו (חולין פד:):
פסוק ז
נָכוֹן לִבּוֹ. נֶאֱמָן לִבּוֹ לְיוֹצְרוֹ:
פסוק ח
סָמוּךְ לִבּוֹ. נִשְׁעָן וּבָטוּחַ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק י
רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס. לְשׁוֹן פֹּעַל כְּמוֹ וַיִּכְעַס, לְפִיכָךְ נָקוּד חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתַּח וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה: