רש"י על תהילים· רש״י
פרק ק
פסוק א
מִזְמוֹר לְתוֹדָה. לְהוֹדָיָה, לְאָמְרוֹ עַל זִבְחֵי תּוֹדָה:
פסוק ב
עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה. וְכָל כָּךְ לָמָּה? דְּעוּ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים כְּשֶׁמְּשַׁלֵּם שְׂכַר פְּעֻלַּתְכֶם, אֲבָל עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת גִּלוּלִים אֵין לָהֶם לַעֲבֹד בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין שָׂכָר:
פסוק ג
הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא. כְּשֶׁלֹּא הָיִינוּ בָּעוֹלָם:
פסוק ד
בְּתוֹדָה. בְּהוֹדָיָה:
פסוק ה
וְעַד דֹּר וָדֹר. קַיֶּמֶת אֱמוּנָתוֹ. כָּל לְשׁוֹן אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, אֲמָנַת הַבְטָחָה, שֶׁמַּאֲמִין וּמַבְטִיחַ הַבְטָחָתוֹ: