רש"י על תהילים· רש״י
פרק פז · פסוק ד
אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיוֹדְעָי. עוֹד זֹאת דִּבֵּר עָלֶיךָ: אַזְכִּיר אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּבֶל עַל יוֹדְעַי, לְהָבִיא מִנְחָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סו:כ) ״וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳ מִנְחָה לַה׳ וְגוֹ׳״:
הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ. גַּם הֵם כְּמִצְרַיִם וּבָבֶל יִתְּנוּ לֵב לְבַקֵּשׁ וְלִזְכֹּר אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד:
זֶה יוּלַּד שָׁם. זֶה הָיָה מִמִּשְׁפָּחוֹת הַנּוֹלָדִים בְּצִיּוֹן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד״ (ישעיה כז:יב):