רש"י על תהילים· רש״י
פרק פ · פסוק א
אֶל שׁוֹשַׁנִּים. אֶל יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב:ב):
עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. מִזְמוֹר שֶׁל עֵדוּת, שֶׁרָמַז לָהֶם בּוֹ שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִזְמוֹר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה; וְרָמַז לָהֶם בּוֹ צָרוֹת הָעֲתִידוֹת לָבֹא לָהֶם בִּימֵי בֵּית יֵהוּא מִמַּלְכֵי אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יג:ז) בִּימֵי יְהוּא ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ״: