רש"י על תהילים· רש״י
פרק עז · פסוק ז
אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה. בִּימֵי הַגָּלוּת הַזֶּה הַדּוֹמֶה לַלַּיְלָה אֲנִי זוֹכֵר אֶת נְגִינוֹתַי שֶׁהָיִיתִי מְנַגֵּן בִּימֵי קֶדֶם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה. אֲנִי מְחַשֵּׁב וְרוּחִי מְחַפֵּשׂ (פסיקתא רבתי יז), מַה הִיא כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲנִי תָּמֵהַּ: הַלְּעוֹלָמִים יִזְנַח?