רש"י על תהילים· רש״י
פרק עז · פסוק ה
אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי. שְׁמוּרוֹת לְשׁוֹן אַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה, שֶׁאָדָם נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְדַעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וְלִבּוֹ חוֹזֵר עָלָיו. וַאֲנִי אֵינִי כֵּן בַּלַּיְלָה זוֹ שֶׁל גָּלוּת: תָּמִיד עֵינַי נִדְבָּקוֹת, כְּאָדָם נִרְדָּם מֵאֹטֶם לֵב. בַּצָּרוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה נִפְעֲמָה רוּחִי וְאֵין הַדִּבּוּר בִּי: