רש"י על תהילים· רש״י
פרק סח · פסוק לו
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. מִמַּה שֶׁהֶחֱרַבְתּוֹ אַתָּה יָראוּי, אִם לְמִקְדָּשׁוֹ לֹא נָשָׂא פָנִים קַל וָחוֹמֶר לָרְשָׁעִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֶלָּא מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ, שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בַּצַּדִּיקִים מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י:ג) ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי״ (שמות כט:מג) בְּמִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן (זבחים קטו:). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּל הַמִּזְמוֹר עַד בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם עַל מַתַּן תּוֹרָה וְגֶשֶׁם נְדָבוֹת בְּמַתַּן תּוֹרָה וְחַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ. וַאֲנִי אֵין לִבִּי מִתְיַשֵּׁב לְאֻמָּן לְשׁוֹן יָשְׁבוּ בָהּ בִּלְשׁוֹן נִתְיַשְּׁבוּ בַּתּוֹרָה, וְהָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אֵין מִתְיַשֵּׁב לְדָרְשׁוֹ עַל הַר סִינַי שֶׁהֲרֵי לֹא לְשִׁבְתּוֹ חֲמָדוֹ וְלֹא לִשְׁכֹּן בּוֹ לָנֶצַח, וְכָאן כְּתִיב יִשְׁכֹּן לָנֶצַח וְכֵן מַלְכֵי צְבָאוֹת פֵּרְשׁוּ כְּמוֹ מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת וְאֵין זֶה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא: