רש"י על תהילים· רש״י
פרק סח · פסוק כד
לְמַעַן תִּמְחַץ. רַגְלֵינוּ בְּדָם. כְּשֶׁיִּמְחַץ אֶת רֹאשׁ הָאוֹיֵב, תְּהֵא רַגְלֵינוּ בּוֹקַעַת בְּדָמָם. תִּמְחַץ לְשׁוֹן בּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַדָּם, כְּמוֹ ״מָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ״ (שופטים ה:כו) כְּמוֹ בָּקְעָה. וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: וְהָיוּ עוֹלֵי רְגָלִים בּוֹקְעִים עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם בְּדָם. דָּבָר אַחֵר: תִּמְחַץ שֵׁם כְּלִי שֶׁשּׁוֹאֲבִין בּוֹ יַיִן מִן הַבּוֹר מַחַץ שְׁמוֹ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים (עבודה זרה עד:):
מֵאוֹיְבִים. מִדַּם הָאוֹיְבִים:
מִנֵּהוּ. תִּהְיֶה פַּרְנָסָתוֹ, כְּדְאָמְרִינַן: מַאי מַשְׁמַע דְּ״מָן״ לִישְׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב (דניאל א:י) ״אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְגוֹמֵר״ (סוכה לט:):