רש"י על תהילים· רש״י
פרק סח · פסוק יד
אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם וְגוֹ׳. כָּל זֶה הָאֹמֶר יֹאמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם שְׁכַבְתֶּם בֵּין תְּחוּמֵיכֶם וְהִתְעַנַּגְתֶּם בְּתַעֲנוּגִים, זֹאת יוֹנָתִי, כְּנֵסִיָּתִי, כְּנָפֶיהָ נֶחְפָּה בַכֶּסֶף. וּמַהוּ הַכֶּסֶף וְהֶחָרוּץ? בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי וְגוֹ׳ כְּשֶׁפֵּרַשׂ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם תּוֹרָתוֹ, אֲשֶׁר הַמְּלָכִים נִשְׁלָגִים וּמִתְלַבְּנִים בָּהּ בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת וְחֹשֶׁךְ, אָז נֶחְפּוּ כְנָפֶיהָ (כַּנְפֵי יוֹנָָָָה) בְּכַסְפָּהּ וְחֶמְדָּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. כַּנְפֵי יוֹנָה. פְּלוּמָ״א בְּלַעַ״ז:
וְאֶבְרוֹתֶיהָ. כְּנָפֶיהָ שֶׁעוֹפֶפֶת בָּהֶן:
בִּירַקְרַק חָרוּץ. פָּתַר דּוּנָשׁ בֶּן לַבְרַט: הֶחָרוּץ הוּא זָהָב, וְלָכָךְ נְתָנוֹ הַמְשׁוֹרֵר אֵצֶל הַכֶּסֶף, וִירַקְרַק הֶחָרוּץ הוּא הַזָּהָב אֲשֶׁר יוּבָא מֵאֶרֶץ הַחֲוִילָה וּמֵאֶרֶץ כּוּשׁ, זָהָב טוֹב מְאֹד מְאֹד (בראשית ב:יא-יג; איוב כח:יט). לֹא הוּא יָרוֹק וְלֹא הוּא אָדוֹם, וְלָכָךְ קְרָאוֹ יְרַקְרַק; כְּמוֹ ״לָבָן אֲדַמְדָּם״ (ויקרא יג:מב) – שֶׁאֵינוֹ לֹא לָבָן וְלֹא אָדוֹם. לְכָךְ נִכְפַּל: יְרַקְרַק, אֲדַמְדָּם: