רש"י על תהילים· רש״י
פרק סד · פסוק ב
שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי. מִזְמוֹר זֶה דָּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי אַגָּדַת תְּהִלִּים עַל דָּנִיֵּאל שֶׁהוּשְׁלַךְ לְגוֹב אֲרָיוֹת, וְיָפֶה נוֹפֵל כָּל לְשׁוֹן הַמִּזְמוֹר עַל הָאַגָּדָה. צָפָה דָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּל הַמְּאוֹרָע לוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עָלָיו; שֶׁדָּנִיֵּאל מִזַּרְעוֹ הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְחִזְקִיָּה: ״וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל״ (ישעיהו לט:ז) – אֵלּוּ דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה:
מִפַּחַד אוֹיֵב. אֵלּוּ הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו:ה) ״אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל״: