רש"י על תהילים· רש״י
פרק נח · פסוק ט
שַׁבְּלוּל. יֵשׁ פּוֹתְרִין לימצ״א בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין כְּמוֹ ״שִׁבֹּלֶת מַיִם״ (תהלים סט:ג), וְכָפַל הַלָּמֶ״ד כְּמוֹ מִן ״יִמַּל קְצִירוֹ״ (איוב יח:טז), ״יְמוֹלֵל״ (תהלים צ:ו):
תֶּמֶס. נָמֵס וְהוֹלֵךְ, תֶּמֶס שֵׁם דָּבָר הוּא, הַמֵּ״ם יְסוֹד וְעִקָּר הוּא, וְהַתָּי״ו בּוֹ יְסוֹד נוֹפֵל, כְּמוֹ תָּי״ו שֶׁל ״תֶּבֶל עָשׂוּ״ (ויקרא כ:יב):
נֵפֶל אֵשֶׁת. טַלְפָּ״א בְּלַעַ״ז, שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם, וְהִיא ״תִּנְשֶׁמֶת״ (ויקרא יא:ל) דִּמְתַרְגְּמִינָן ״אֲשׁוּתָא״, כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן ו:). וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה. כְּמוֹ ״אֵשֶׁת הַזִּמָּה״ (יחזקאל כג:מד), וְיֵשׁ תָּי״ו בְּלֹא דְבֵקוּת כְּמוֹ ״עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ״ (משלי ד:ט), כְּמוֹ נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה שֶׁלֹּא חָזוּ הַנְּפָלִים שֶׁמֶשׁ. וְלַלָּשׁוֹן רִאשׁוֹן הֲוֵי נֵפֶל וְאֵשֶׁת כְּמוֹ ״וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף״ (ירמיה יא:יט) שֶׁהוּא כְּמוֹ כֶּבֶשׂ וְאַלּוּף, וּפֵירֵשׁ מְנַחֵם כְּכֶבֶשׂ וְאַלּוּף הוּא שׁוֹר, אַף כָּאן נֵפֶל וְאֵשֶׁת (צִוָּה לְהַגִּיהַּ ס״א אינו):