רש"י על תהילים· רש״י
פרק נח · פסוק ב
הַאֻמְנָם. לְשׁוֹן אֱמוּנָה הוּא:
הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן וְגוֹ׳. מִזְמוֹר זֶה אָמַר עַל שֶׁבָּא אֶל הַמַּעְגָּל אֲשֶׁר שָׁאוּל שׁוֹכֵב שָׁם, וְלָקַח אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַצַּפַּחַת וְהָלַךְ לוֹ, וְקָרָא: ״הֲלֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר״ (שמואל א כו:יד), כְּלוֹמַר: הֲלֹא יֵשׁ לְךָ עַתָּה לְהוֹכִיחַ לְשָׁאוּל וּלְהַרְאוֹתוֹ, שֶׁעַל חִנָּם הוּא רוֹדְפֵנִי; שֶׁאִלּוּ רָצִיתִי הֲרַגְתִּיו. וְכָךְ אָמַר בְּשִׁירוֹ: הַאֻמְנָם נֶאֱלַם מִפִּיכֶם הַצֶּדֶק שֶׁהָיָה לָכֶם לְדַבֵּר, וְהַמֵּישָׁרִים שֶׁהָיָה לָכֶם לִשְׁפֹּט הַצֶּדֶק אֲשֶׁר תְּדַבֵּרוּן: