רש"י על תהילים· רש״י
פרק נ
פסוק א
אֵל אֱלֹהִים ה׳. אֶקְרָא (אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים ה׳ שְׁמוֹ):
דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ. וְהוּא הוֹפִיעַ מִצִּיּוֹן שֶׁהוּא מִכְלַל יֹפִי:
פסוק ב
מִכְלַל. שֵׁם דָּבָר, פְּרַמְנְ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק ג
יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. עוֹד עַל דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ (תהלים עט:י):
פסוק ד
יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם. לִפְקֹד עַל שַׂר הָאֻמּוֹת שֶׁבַּמָּרוֹם:
וְאֶל הָאָרֶץ. לִפְקֹד עַל מַלְכֵי מִצְרַיִם (ישעיהו כד:כא):
לָדִין עַמּוֹ. לִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ, כְּמוֹ ״כִּי יָדִין עַמּוֹ״ וְ״דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם״ (דברים לב:לו, מג):
פסוק ה
אִסְפוּ לִי חֲסִידָי. וְעוֹד יִקְרָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ שֶׁיַּאַסְפוּ לוֹ הַגָּלֻיּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי תֵימָן״ (שיר השירים ד:טז):
כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בִּבְרִית וְזֶבַח, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ וְגוֹמֵר״ (שמות כד:ח):
פסוק ח
לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ. אִם אֵינְךָ מֵבִיא לִי זְבָחֶיךָ וְלֹא עוֹלֹתֶיךָ נֶגְדִּי תָמִיד, אֵינִי שָׂם עֵינִי וְלִבִּי עַל כָּךְ:
פסוק ט
לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר. לֹא שֶׁלְּךָ הֵם, אֶלָּא שֶׁלִּי:
מִמִּכְלְאֹתֶיךָ. הוּא דִּיר הַצֹּאן, כְּמוֹ ״גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן״ (חבקוק ג:יז), פַּאר״ק בְּלַעַ״ז:
פסוק י
בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. הוּא (שׁוֹר) שֶׁהוּא רוֹעֶה אֶלֶף הָרִים לְיוֹם, וְכָל יוֹם וָיוֹם הֵם צוֹמְחִים. יֵשׁ מְפָרְשִׁים אֶלֶף הָרִים אוֹ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ שֵׁם אֶלֶף פָּרִים, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהוּא כְּמוֹ ״שְׁגַר אֲלָפֶיךָ״ (דברים ז:יג), כְּלוֹמַר הָרִים מְלֵאִים בָּקָר בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר:
פסוק יא
וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה. זִיז, עַל שֶׁהֵם זָזִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אישמובימנ״ט בְּלַעַ״ז:
עִמָּדִי. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כֻּלָּם:
פסוק יג
הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים. לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהָבִיא זֶבַח שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַאֲכִילָה, אֶלָּא נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי:
פסוק יד
זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה. הִתְוַדֵּה עַל מַעֲשֶׂיךָ וְשׁוּב אֵלַי, זֶהוּ זֶבַח שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ; וְאַחַר כָּךְ שַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, כִּי אָז יִתְקַבְּלוּ לְרָצוֹן:
פסוק טו
וּתְכַבְּדֵנִי. שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדִי, שֶׁאוֹשִׁיעַ אֶת הַבּוֹטְחִים בִּי:
פסוק טז
וְתִשָּׂא בְרִיתִי. תּוֹרָתִי:
פסוק יח
וַתִּרֶץ עִמּוֹ. נִתְרַצֵּיתָ לָלֶכֶת עִמּוֹ:
פסוק יט
תַּצְמִיד מִרְמָה. תַּרְגִּיל אֶצְלְךָ רְמִיָּה לְדַבֵּר רָעָה, תַּצְמִיד אגוטא״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (במדבר יט:טו) ״צָמִיד פָּתִיל״ (ס״א אינו):
פסוק כ
תֵּשֵׁב. בְּמוֹשַׁב לֵצִים:
בְּבֶן אִמְּךָ. שֶׁאֵין לְךָ דִּין וְרִיב עִמּוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵשׁ עִמְּךָ:
דּוֹפִי. דָּבָר גְּנַאי לִדְחוֹתוֹ, לְשׁוֹן ״יֶהְדֳּפֶנּוּ״ (במדבר לה:כ):
פסוק כא
דִּמִּיתָ. סָבוּר אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה כָמוֹךָ, לְהִתְרַצּוֹת בְּמַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים. (וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דִּמִּיתָ כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת):
פסוק כג
זוֹבֵחַ תּוֹדָה. הַמֵּבִיא לִי זֶבַח שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהוֹדָאָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, הוּא יְכַבְּדָנְנִי:
וְשָׂם דֶּרֶךְ. הַשָּׁב אֵלַי אֲנִי מְלַמֵּד וְשָׂם דֶּרֶךְ לַחוֹטְאִים לָשׁוּב אֵלַי, אֲנִי אַרְאֶנּוּ בִּישׁוּעָתִי: