רש"י על תהילים· רש״י
פרק מט · פסוק טו
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ. כַּצֹּאן הַמִּתְאַסֵּף לַדִּיר כֵּן הֵם לִשְׁאוֹל:
שַׁתּוּ. דְּגוּשׁוֹת הַתָּי״ו בִּמְקוֹם תָּי״ו שְׁנִיָּה: לִשְׁאוֹל שׁוֹתְתוּ, לְשׁוֹן שְׁתוּתֶיהָ שֶׁל שְׁאוֹל, לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְכֵן ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם״ (תהלים עג:ט), גַּם הוּא לְשׁוֹן שְׁתוּת: קָבְעוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, לְשׁוֹנָם הָרָע:
מָוֶת יִרְעֵם. מַלְאַךְ הַמָּוֶת יֹאכְלֵם, וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן אֲכִילָה זוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר ״יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת״ (איוב יח:יג). לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן רְצִיצָה, כְּמוֹ ״הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל״ (ירמיה טו:יב):
וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. לְיוֹם הַגְּאֻלָּה, כְּשֶׁיִּזְרַח בָּקְרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ רוֹדִים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ׳״ (מלאכי ג:כא):
וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָתָם שֶׁל רְשָׁעִים תְּבַלֶּה אֶת הַשְּׁאוֹל, גֵּיהִנֹּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים:
מִזְּבֻל לוֹ. מִהְיוֹת לָהֶם מָדוֹר; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ וּמְלַהֶטֶת אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא״ (מלאכי ג:יט). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ מִזְּבֻל לוֹ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (מדרש תהלים מט:ג):