רש"י על תהילים· רש״י
פרק מח
פסוק ב
בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ. לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיִּבְנֶה אֶת עִירוֹ, יִהְיֶה בִּשְׁבִילָהּ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל:
פסוק ג
יְפֵה נוֹף. עִיר שֶׁהוּא נוֹף יָפֶה, לְשׁוֹן נוֹף שֶׁל אִילָן. דָּבָר אַחֵר: כַּלַּת שֶׁל יוֹפִי, שֶׁכֵּן קוֹרִין בְּכַרְכֵּי הַיָּם לְכַלָּה נִינְפִי (ראש השנה כו.). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ כְּמוֹ ״שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת״ (יהושע יז:יא), קוֹנְטְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז. אֲבָל דּוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן נוֹף שֶׁל אִילָן, וְנִקְרָא הַר צִיּוֹן, יְפֵה נוֹף כִּי הוּא הַר הַזֵּיתִים (ס״א אינו):
מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּמַה הִיא מְשׂוֹשָׂהּ? יַרְכְּתֵי צָפוֹן, אַנְגְלָ״שׁ בְּלַעַ״ז, ״יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ (ויקרא א:יא) שֶׁשָּׁם שׁוֹחֲטִין חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה עָצֵב עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ מֵבִיא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, וְהוּא יוֹצֵא מִשָּׁם שָׂמֵחַ; וְעַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת טוֹבָה בָּאָה:
פסוק ד
נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. כְּשֶׁיִּשְׁכֹּן בָּהּ לֶעָתִיד, יֹאמְרוּ כֵּן:
פסוק ה
הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ. לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (יחזקאל לח:א-ג):
עָבְרוּ יַחְדָּו. לַמִּלְחָמָה:
פסוק ו
הֵמָּה רָאוּ. אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא וְנִלְחָם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כֵּן תָּמָהוּ:
נֶחְפָּזוּ. פוֹרְנְ״ט אָטוֹרְדִי״ץ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וּבְפַחֲזוּתָם״ (ירמיהו כג:לב):
פסוק ח
בְּרוּחַ קָדִים. הוּא לְשׁוֹן פּוּרְעָנוּת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע בּוֹ מִן הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיּוֹלֶךְ ה׳ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים וְגוֹ׳״ (שמות יד:כא). וְכֵן בְּצוֹר: ״רוּחַ הַקָּדִים שִׁבְּרֵךְ בְּלֵב יַמִּים״ (יחזקאל כז:כו). ״כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב״ (ירמיהו יח:יז):
אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. הֵם שְׁכֵינֵי צוֹר, הִיא אַפְרִיקָא, וּמֵאֱדוֹם הִיא:
פסוק ט
כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ. הַנֶּחָמוֹת מִפִּי הַנְּבִיאִים כֵּן רָאִינוּ:
פסוק י
דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ. הַנָּבִיא חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: דִּמִּינוּ וְקִוִּינוּ אֶל חַסְדֶּךָ, לִרְאוֹת תְּשׁוּעָתְךָ זוֹ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ. וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה, כְּמוֹ ״אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ״ (אסתר ד:יג):
פסוק יא
כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ. כַּאֲשֶׁר שִׁמְךָ גָּדוֹל, כֵּן תְּהִלָּתְךָ גָּדוֹל בְּפִי כֹּל:
פסוק יב
תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה. כָּל שְׁאָר עָרֵי יְהוּדָה הֵם לְצִיּוֹן בָּנוֹת, כְּמוֹ ״וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ״ (במדבר לב:מב):
לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ. שֶׁתַּעֲשֶׂה דִּין בָּאֻמּוֹת:
פסוק יג
סֹבּוּ צִיּוֹן. אַתֶּם, הַבּוֹנִים אוֹתָהּ:
סִפְרוּ. לְשׁוֹן מִנְיָן: דְּעוּ כַּמָּה מִגְדָּלִים רְאוּיִים לָהּ:
פסוק יד
לְחֵילָה. לְחוֹמוֹתֶיהָ, כְּמוֹ ״חֵיל וְחוֹמָה״ (איכה ב:ח):
פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ. הַגְבִּיהוּ בִּירְנִיּוֹתֶיהָ, כְּמוֹ ״אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה״ (דברים ג:יז) דִּמְתַרְגְּמִינָן ״רָמָתָא״:
לְמַעַן תְּסַפְּרוּ. אֶת גָּבְהָהּ וְאֶת יָפְיָהּ לְדוֹר שֶׁאַחֲרֵיכֶם:
פסוק טו
עַלְמוּת. כְּאָדָם הַמַּנְהִיג אֶת בְּנוֹ קָטָן לְאַט, וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן עוֹלָם, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ יְנַהֲגֵנוּ לְעוֹלָמִים: