רש"י על תהילים· רש״י
פרק מב · פסוק ט
יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ. יָבוֹא הָאוֹר וִיצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ לָנוּ:
וּבַלַּיְלָה. בַּחֹשֶׁךְ הַצָּרָה:
שִׁירֹה עִמִּי. תְּהֵא חֲנִיָּתוֹ בְּתוֹכֵנוּ, שִׁירָה לְשׁוֹן חֲנִיָּה, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ״וַיִּחַן״ (שמות יט:ב) ״וּשְׁרָא״. זוֹ לָמַדְתִּי מִתּוֹךְ מָסֹרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁחִבֵּר אֶת זֶה עִם ״וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף״ (מלכים א ה:יב), בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א שֶׁל שְׁתֵּי תֵיבוֹת הַחֲלוּקִים בְּפִתְרוֹנָן, לִמֵּד שֶׁאֵין זֶה לְשׁוֹן שִׁיר. וּמִדְרַשׁ הָאַגָּדָה פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן שִׁיר, וְכָךְ הוּא פּוֹתְרוֹ: שֶׁכָּךְ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זָכְרֵנוּ מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לָנוּ בְּמִצְרַיִם, מִצְוָה אַחַת שֶׁצִּוִּיתָנוּ בַּיּוֹם בְּעֶרֶב פֶּסַח וּשְׁמַרְנוּהָ, וּבַלַּיְלָה גְּאַלְתָּנוּ וְשַׁרְנוּ לְפָנֶיךָ אֶת הַהַלֵּל, וְעַכְשָׁיו הַרְבֵּה מִצְווֹת אֲנִי שׁוֹמֶרֶת, וְעַל זֹאת אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָּה שְׁכַחְתָּנִי וְגוֹ׳: