רש"י על תהילים· רש״י
פרק לח · פסוק ג
נִחֲתוּ. נִזְרְקוּ. לְשׁוֹן נַחַת נוֹפֵל בִּנְטִיַּת קֶשֶׁת, וּלְפִי שֶׁעַל יְדֵי דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת נִזְרָקִים הַחִצִּים, כְּתִיב נִחֲתוּ בִי, וְכֵן (שמות טו:ט) ״אָרִיק חַרְבִּי״, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אָרִיק תַּעְרִי, אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֶׁמּוֹצִיאִין חֶרֶב מִתַּעְרָהּ הַתַּעַר רֵיק מִמֶּנָּה, לְכָךְ תּוֹלֶה הָרֵיקוּת בַּחֶרֶב, וְכֵן (תהלים יח:לה) ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״. וְאֵין הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה, שֶׁאִם הָיְתָה שֹׁרֶשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר נִנְחֲתוּ בִי, אֲבָל נוּ״ן שֶׁל נָחֲתוּ וְכֵן שֶׁל וַתִּנְחַת אֵינָהּ שֹׁרֶשׁ וְנוֹפֶלֶת לִפְרָקִים כְּמוֹ וְנוּ״ן שֶׁל נָגַף, נָשַׁךְ, נָדַר, נָקַם, כְּשֶׁמִּתְפַּעֵל יֹאמַר נִגַּף נִשַּׁךְ נִדַּר נִקַּם כְּמוֹ נִנְגַף נִנְשַׁךְ נִנְדַר נִנְקַם שֶׁהַדָּגֵשׁ בָּא בַתֵּבָה בִּמְקוֹם נוּ״ן, וְכֵן (ויקרא כו:לו) ״עָלֶה נִדָּף״, (איכה ג:מט) ״עֵינִי נִגְּרָה״, כְּמוֹ נִנְדַּף נִנְגְּרָה, כֵּן יֹאמַר נָחֲתוּ כְּמוֹ נִנְחֲתוּ, וְכֵן (תהלים יח:לה) ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״ כְּמוֹ וְנִנְחֲתָה, שֶׁדֶּרֶךְ הַחֵי״ת לְהִתְנַהֵג כְּמִנְהַג דַּגְשׁוּת בְּרֹב מְקוֹמוֹת, כְּגוֹן (מלכים א יג:יח) ״כִּחֵשׁ לוֹ״, וּמִמִּשְׁקַל דָּגוּשׁ כְּמוֹ דִּבֵּר מִגִּזְרַת וַיְדַבֵּר, כָּךְ כִּחֵשׁ מִגִּזְרַת (בראשית יח:טו) ״וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה״, וְלֹא יֹאמַר כֵּחַשׁ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן הַמְבָרֵךְ בֵּרַךְ וְלֹא יֹאמַר בִּרֵךְ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר דִּבֵּר, לְפִי שֶׁאֵין דַּגְשׁוּת נִכָּר בְּרֵי״שׁ, אֲבָל בְּחֵי״ת נִכָּר דַּגְשׁוּת, וְכֵן (דברים לב:ה) ״שִׁחֵת,״ כְּמוֹ כִּפֵּר דִּבֵּר. אַף כָּאן יֹאמַר נָחֲתוּ כְּמוֹ נִגְּשׁוּ נִתְּנוּ מִגְּזַר נָחַת נָתַן נָגַשׁ, וְהַנּוּ״ן יְסוֹד נוֹפֵל לִכָּנֵס דָּגֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֵל, וְכֵן (שמואל א ב:ד) ״קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים״ מִגִּזְרַת נָחַת וְחָתַת, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן נָסַב סָבַב, מִן נָשַׁם שָׁמַם, (ויקרא כו:לב) ״וְנָשַׁמּוּ דַרְכֵיכֶם״, (שם) ״וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ״, וְכֵן בָּלַל נָבַל (בראשית יא:ט) ״כִּי שָׁם בָּלַל ה׳״, (בראשית יא:ז) ״וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם״, כֵּן יֹאמַר נָחַת וְחָתַת בִּלְשׁוֹן פָּעַל:
וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. פֵּירוּשׁ לְחִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: מַה דֶּרֶךְ בַּקֶּשֶׁת לִירוֹת הַחִצִּים? יָד שֶׁלְּךָ הִיא נִחֲתָה בַּקֶּשֶׁת לְהַפִּיל עָלַי חִצִּים. וַתִּנְחַת לְשׁוֹן וַתֵּרֵד, וּבָזֶה הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה. וְכֵן ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״ (לעיל יח:לה), אֵין הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה (ס״א אינו):