רש"י על תהילים· רש״י
פרק לב · פסוק ט
אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד. שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בֵּין הָעוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה לְעוֹשֶׂה לוֹ רָעָה, כְּשֶׁאַתָּה מְמַתְּגָם בּוֹ בְּמֶתֶג הוּא בּוֹלֵם פִּיו וּמְכַסְכֵּס בְּרִסְנוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה מְקָרְדוֹ וּמְקַרְצְפוֹ אַתָּה צָרִיךְ לִבְלֹם וְלִסְגֹּר פִּיו וּלְיַסְּרוֹ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן כְּשֶׁאַתָּה מְעַדֵּהוּ עֲדִי וּמְיַפֵּהוּ:
בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ. שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיךָ, לְהַזִּיקְךָ כְּשֶׁאַתָּה מְיַפֵּהוּ. בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם. בִּשְׁעַת עֶדְיוֹ, שֶׁאַתָּה מְקַרְדּוֹ וּמְקַרְצְפוֹ, אַתָּה צָרִיךְ לְסוֹגְרוֹ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיךָ. בְּלִימָה בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה לְשׁוֹן מַסְגֵּר: פִּיו בָּלוּם, רַגְלָיו מְבֻלָּמוֹת (בכורות מ:). וּמְנַחֵם חִבֵּר לִבְלוֹם וְכֵן ״עַל בְּלִימָה״ (איוב כו:ז) לְשׁוֹן תֹּכֶן (ס״א אינו):