רש"י על תהילים· רש״י
פרק לא · פסוק יט
הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק. שֶׁאוֹמְרוֹת לְשָׁאוּל עָלַי: דָּוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתְךָ:
עָתָק. סָרָה, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ; כְּמוֹ ״וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם״ (בראשית יב:ח). וְדוּנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן דָּבָר גָּדוֹל וְקָשֶׁה, כְּמוֹ ״עָתְקוּ גַם גָּבְרוּ חָיִל״ (איוב כא:ז); ״הוֹן עָתֵק״ (משלי ח:יח); ״וְלִמְכַסֶּה עָתִיק״ (ישעיה כג:יח) (ס״א אינו):