רש"י על תהילים· רש״י
פרק ל · פסוק יב
פִּתַּחְתָּ. אֵלַאקְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (בראשית כד:לב) ״וַיְפַתַּח אֶת הַגְּמַלִּים״, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּל הַמִּזְמוֹר עַל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וְהָמָן, בִּפְסִיקְתָּא זוּטָא (פסיקתא זוטרתא):
וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, אָמַר הָמָן. אֵלֶיךָ ה׳ אֶקְרָא, אָמְרָה אֶסְתֵּר וְכוּ׳ עַד הָיָה עוֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, אָמַר מָרְדֳּכַי וְכָל יִשְׂרָאֵל: