רש"י על תהילים· רש״י
פרק ל · פסוק ז
וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי. בְּשַׁלְוָתִי הָיִיתִי חוֹשֵׁב לֹא אֶמּוֹט לְעוֹלָם, אֲבָל אֵין הַדָּבָר בִּרְשׁוּתִי כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּרְצוֹנוֹ הֶעֱמִיד אֶת הֲרָרִי, אֶת גְּדֻלָּתִי, לִהְיוֹת עֹז, וְכֵיוָן שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנִּי, מִיָּד הָיִיתִי נִבְהָל: