רש"י על תהילים· רש״י
פרק יז · פסוק ג
בָּחַנְתָּ לִבִּי וְגוֹ׳. יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ עֲבֵירָה בְּיָדִי, וְאִם מִשְׁפַּט עָנְשִׁי יָבֹא לְפָנֶיךָ לֹא אֶצְדַּק בַּדִּין, אֲשֶׁר כְּבָר בָּחַנְתָּ לִבִּי:
פָּקַדְתָּ לַּיְלָה. לְעֵת הָעֶרֶב בַּעֲוֹן בַּת שֶׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד וְגוֹמֵר״ (שמואל ב יא:ב):
צְרַפְתַּנִי. נִסִּיתַנִי:
בַּל תִּמְצָא. לֹא מָצָאתָ בִּי חֶפְצְךָ:
זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי. אִם תַּעֲלֶה עוֹד בְּמַחֲשַׁבְתִּי לִיבָּחֵן לְפָנֶיךָ, בַּל יַעֲבָר פִּי לוֹמַר עוֹד בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי כְּבָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּחָנֵנִי ה׳ וְנַסֵּנִי״ (תהלים כו:ב). שֶׁאָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְאֵין אוֹמְרִים אֱלֹהֵי דָוִד? אָמַר לוֹ: אֲנִי בְּחַנְתִּיו בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת וְנִמְצָא שָׁלֵם. אָמַר בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנג:):