רש"י על תהילים· רש״י
פרק יד · פסוק א
אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וְגוֹ׳. שְׁנֵי מִזְמוֹרִים אָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר זֶה בְּעִנְיָן אֶחָד: הָרִאשׁוֹן עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וְהַשֵּׁנִי (תהלים נג) עַל טִיטוּס הָרָשָׁע. זֶה נִתְנַבֵּא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁעָתִיד לִיכָּנֵס לַהֵיכָל וּלְהַחֲרִיבוֹ, וְאֵין אֶחָד מִכָּל חֵילוֹתָיו מוֹחֶה בְּיָדוֹ:
אֵין אֱלֹהִים. וְאֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב (ישעיהו יד:יד):
הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה. מַעֲלָלִים: