רש"י על תהילים· רש״י
פרק יא · פסוק ה
ה׳ צַדִּיק יִבְחָן. וְאִם מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לוֹקֶה וְנִרְדָּף עַל יֶדְכֶם אַתֶּם מִתְהַלְּלִים לֵאמֹר ״אֱלֹהִים עֲזָבוֹ״ (תהלים עא:יא), לֹא כֵּן הוּא. אַךְ כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַסֵּר וּלְנַסּוֹת הַצַּדִּיקִים וְלֹא אֶת הָרְשָׁעִים. הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפָה הוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָפָה הוּא מְמַעֵט בִּכְתִישָׁה לְפִי שֶׁמִּתְנַתֶּקֶת (בראשית רבה לב:ג):
שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. וּמַצְנִיעַ לוֹ אֶת גְּמוּל עֲווֹנוֹתָיו לְעוֹלָם אָרוֹךְ, וְאָז יַמְטֵר עֲלֵיהֶם בַּגֵּיהִנֹּם: