רש"י על תהילים· רש״י
פרק יא · פסוק א
אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי וְגוֹ׳. זֶהוּ דֻּגְמַת ״כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה׳״ (שמואל א כו:יט), שֶׁגֵּרְשׁוּהוּ מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. וְכָאן הוּא אוֹמֵר: בַּה׳ חָסִיתִי, שֶׁיַּחֲזִירֵנִי לְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתִי. אֵיךְ תֹּאמְרוּ אַתֶּם טוֹרְדִים לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם עֲבוֹר הַר שֶׁלָּכֶם אַתָּה צִפּוֹר הַנּוֹדֵד, שֶׁכָּל אָדָם הַמִּטַּלְטֵל נִמְשָׁל לְצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כְּדִכְתִיב ״כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ״ (משלי כז:ח), שֶׁנָּדַד קִנֶּךָ שֶׁטְּרַדְנוּךָ מִכָּל הָהָר כְּצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת. נוּדוּ כְּתִיב, שֶׁהוּא נִדְרָשׁ אַף בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָאֻמּוֹת אוֹמְרִים לָהֶם כֵּן: