רש"י על תהילים· רש״י
פרק טז · פסוק ט
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאֲנִי בּוֹטֵחַ כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲוֹן עֲבֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדִי בִּשַּׂרְתַּנִי ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ״ (שמואל ב יב:יג), קַל וָחֹמֶר שֶׁמֵּעַתָּה לֹא תַעַזְבֵנִי לָסוּר מִמְּךָ: