רש"י על תהילים· רש״י
פרק טז · פסוק ה
ה׳ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי. כָּל טוֹבָתִי הֵימֶנּוּ. לָשׁוֹן אַחֵר: וְכוֹסִי וְחֶשְׁבּוֹנִי, כְּמוֹ ״תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה״ (שמות יב:ד), וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם:
אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. אַתָּה הוּא אֲשֶׁר הֲנִיחוֹתָ יָדִי עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי וְגוֹמֵר וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״ (דברים ל:יט). כְּאָדָם הָאוֹהֵב אֶחָד מִבָּנָיו וּמַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב וְאוֹמֵר: אֶת זֶה בְּחַר לְךָ:
תּוֹמִיךְ. הִשְׁפַּלְתָּ יָדִי עַל הַגּוֹרָל, לְשׁוֹן ״יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״ (קהלת י:יח) – יִשְׁפַּל. כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בַּסִּפְרִי (ספרי דברים כג). וְגַם יֵשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן תְּמִיכָה, לְמִדְרַשׁ הָאַגָּדָה, כְּמוֹ ״וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו״ (בראשית מח:יז):