רש"י על תהילים· רש״י
פרק טז · פסוק ב
אָמַרְתְּ לַה׳ אֲדֹנָי אָתָּה וְגוֹ׳. לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר דָּוִד: יֵשׁ עָלַיִךְ לוֹמַר לַה׳: אָדוֹן אַתָּה, וְיָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה לְכָל הַבָּא עָלַי. דָּבָר אַחֵר: אָמַרְתְּ לַה׳ אֲדֹנָי אָתָּה, לְנַפְשׁוֹ הָיָה אוֹמֵר. וְכֵן מָצִינוּ דֻגְמָתוֹ: ״וַתְּכַל דָּוִד״ (שמואל ב יד:לט), וּפִתְרוֹנוֹ: ׳וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד׳; אַף כָּאן: אָמַרְתְּ נַפְשִׁי לַה׳ – אַתְּ, נַפְשִׁי, יֵשׁ עָלַיִךְ לוֹמַר כֵּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ס״א אינו):
טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. טוֹבוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי, לֹא עָלֶיךָ הֵם לְגָמְלֵנִי, כִּי לֹא בְצִדְקָתִי אַתָּה מֵטִיב לִי: