רש"י על תהילים· רש״י
פרק ט · פסוק א
עַלמוּת לַבֵּן. יֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן עַל מֵת בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, וְלֹא יִתָּכֵן פִּתְרוֹנוֹ מִפְּנֵי אוֹמֵר לַבֵּן וְלֹא אָמַר הַבֵּן, וְאֵין לוֹ בַּמִּזְמוֹר עֵדוּת וְזִכָּרוֹן לְאַמֵּץ זֶה הַפִּתְרוֹן. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן נָבָל וְאַף זֶה לֹא יִתָּכֵן לַהֲפֹךְ אֶת הַשֵּׁם וְאֵין בַּמִּזְמוֹר זִכְרוֹנוֹ (ס״א אינו). וְרָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא תֵּבָה אַחַת שֶׁהֲרֵי חָבֵר לָהּ ״וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְמוּת״ (תהלים מח:טו). פָּתְרוּ מְנַחֵם וְדוּנַשׁ מַה שֶּׁפֵּתְרוּ וְאֵינוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְרָאִיתִי בִּפְסִיקְתָּא שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בַּעֲמָלֵק גָּעַרְתָּ גוֹיִם שִׁמַּם מָחִיתָ. וְאוֹמֵר אֲנִי לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן שִׁיר זֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְלַבֵּן יַלְדוּתָן וְשַׁחֲרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְתִגָּלֶה צִדְקָתָם וְתִקְרַב יְשׁוּעָתָם שֶׁיִּמָּחֶה עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ, עֲלָמוֹת יַלְדוּת, לַבֵּן כְּמוֹ לְלַבֵּן. וּמְנַחֵם פָּתַר עַלְמוּת לַבֵּן, נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן לַמְשׁוֹרֵר נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וִיהִי לַבֵּן כְּמוֹ לְהָבִין וּלְבוֹנֵן, עַלְמוּת עַל שֵׁם כְּלִי שִׁיר שֶׁשְּׁמוֹ עֲלָמוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״עַל עֲלָמוֹת שִׁיר״ (תהלים מו:א). וְדוּנַשׁ פָּתַר לַבֵּן שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן שֶׁהָיָה נִלְחָם בְּדָוִד בַּיָּמִים הָהֵם, וּמַה שֶׁהוּא אוֹמֵר גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע הָרָשָׁע הַזֶּה הוּא לַבֵּן הַהוֹרֵג עַם נְקִיִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן רַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּשְׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵינָן נִכְתָּבִים בַּמִּקְרָא רַק פַּעַם אַחַת: