רש"י על תהילים· רש״י
פרק ד · פסוק ז
רַבִּים אוֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב. רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ שֶׁרוֹאִין רְשָׁעִים בְּעֹשֶׁר וּבְשַׁלְוָה וְאוֹמְרִים: מִי יַרְאֵנוּ טוֹב לִהְיוֹת עֲשִׁירִים וּמַשִּׂיגֵי תַּאֲוָה כָּאֵלּוּ?
נְסָה עָלֵינוּ. הָרֵם עָלֵינוּ לְנֵס אֶת אוֹר פָּנֶיךָ, לְשׁוֹן ״הָרִימוּ נֵס״ (ישעיהו סב:י), ״אָרִים נִסִּי״ (ישעיהו מט:כב). לָשׁוֹן אַחֵר: נְסָה עָלֵינוּ. רֶפְלַנְבִּי״ר בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת״ (זכריה ט:טז). אֲבָל אֲנִי אֵינִי מְקַנֵּא בָּהֶם, כִּי שִׂמְחָה נְתוּנָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רַבּוּ. בָּטוּחַ אֲנִי: אִם לְמַכְעִיסִים כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לֶעָתִיד, שֶׁהוּא יוֹם קִבּוּל שְׂכָרָם: