רש"י על תהילים· רש״י
פרק א · פסוק א
אַשְׁרֵי הָאִישׁ. בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זֶמֶר נֶאֱמַר סֵפֶר זֶה, בְּנִצּוּחַ, בְּנִגּוּן, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּהַלֵּל, בִּתְפִלָּה, בִּבְרָכָה, בְּהוֹדָאָה, בְּאַשְׁרֵי, בְּהַלְלוּיָהּ, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁאֲמָרוּהוּ, אָדָם, מַלְכִּי צֶדֶק, אַבְרָהָם, מֹשֶׁה, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, אָסָף, וּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי קֹרַח, וַחֲלוּקִין עַל יְדוּתוּן (קהלת רבה ז,לט). יֵשׁ אוֹמְרִים: אָדָם הָיָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א טז:לח), וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין יְדוּתוּן שֶׁבְּסֵפֶר זֶה אֶלָּא עַל שֵׁם הַדָּתוֹת וְהַדִּינִים שֶׁל גְּזֵרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל:
אַשְׁרֵי הָאִישׁ. (לישפלישמנ״ץ בלע״ז) אִשּׁוּרָיו שֶׁל אִישׁ וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵם אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָלַךְ לֹא עָמָד, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא עָמַד לֹא יָשָׁב:
לֵצִים. (גאבור״ש בלע״ז. מלה נשנית גאבערס בל״א שפעטטער:)