רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כד · פסוק יד
צַר לִי מְאֹד. הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהֶם קָשָׁה מְאֹד:
נִפְּלָה נָּא בְיַד ה׳. הַדֶּבֶר, וְלֹא הַחֶרֶב וְהָרָעָב, שֶׁגַּם הוּא מָסוּר לַעֲשִׁירִים אוֹצְרֵי פֵּירוֹת. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: אָמַר דָּוִד, אִם אֲנִי בּוֹרֵר לִי הַחֶרֶב עַכְשָׁיו, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הוּא בּוֹטֵחַ בְּגִבּוֹרָיו, שֶׁהוּא לֹא יָמוּת וְהָאֲחֵרִים יָמוּתוּ, וְאִם אֲנִי בּוֹרֵר הָרָעָב, יֹאמְרוּ בּוֹטֵחַ הוּא בְּעָשְׁרוֹ, אֶבְרַר לִי דֶּבֶר שֶׁהַכֹּל שָׁוִין בּוֹ (ראה ילקוט שמעוני רמז קסה):