רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כד · פסוק ט
מִסְפַּר מִפְקַד. אִם מִסְפָּר לָמָּה מִפְקָד, שְׁנֵי אַנְפִירָאוֹת עָשָׂה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, אָמַר אַרְאֶנּוּ אֶת הַקְּטַנָּה, וְאִם יִקְצֹף אַרְאֶנּוּ אֶת הַגְּדוֹלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר מִפְקָד, לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כָּךְ נִדְרָשׁ בַּפְּסִקְתָּא:
וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל. תָּשַׁשׁ כֹּחָן כִּנְקֵבָה:
שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א כא:ה) הוּא אוֹמֵר: ״אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף״. בְּאַגָּדַת אֲמוֹרָאִים (ילקוט שמעוני על נ״ך רמז קסה) מָצִינוּ: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הַכְּתוּבִים מוֹסִיפִין כָּאן מַה שֶּׁחָסְרוּ כָּאן, אֵלּוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁלֹּא נִמְנוּ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א כא:ו): ״וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב״. אָמַר יוֹאָב: בְּאֵלּוּ אֲנִי יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט וְלוֹמַר, שֵׁבֶט לֵוִי אֵינוֹ נִמְנֶה בְּמִנְיַן שְׁאָר שְׁבָטִים כִּי אִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, וּבִנְיָמִין, דַּיּוֹ שֶׁנֶּחְסַר וְכָלָה בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה. וּבִשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁנִינוּ: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, נִמְצָא בֵּינֵיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, אֵלּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מַה טִּיבָן, בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ (דברי הימים א כז:א): ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכָל דְּבַר הַמַּחְלֹקֶת הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחְלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף״, מְלַמֵּד שֶׁאֵלּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הָיוּ הַכְּתוּבִים בְּנִמּוּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין לִמָּנוֹת, כֵּיצַד, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף לִשְׁנֵים עָשָׂר, הֲרֵי כָּאן מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף, הֵן הֵן נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל: