רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כג · פסוק ג
לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל. אֵלַי דִּבֶּר וְצִוָּה צוּר יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֶהְיֶה מוֹשֵׁל בָּאָדָם, בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד:לא): ״אָדָם אַתֶּם״ (יבמות סא א), וְאֶהְיֶה צַדִּיק מוֹשֵׁל וִירֵא אֱלֹהִים. וְרַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן טז ב) פֵּרְשׁוּהוּ בְּלָשׁוֹן אַחֵר: אָמַר דָּוִד: אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר, אֵלַי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם אֲנִי, וּמִי מוֹשֵׁל בִּי, צַדִּיק, שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא מְבַטְּלָהּ. אֲבָל לְפִי יִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת, הָרִאשׁוֹן הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: