רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כ · פסוק כו
עִירָא הַיָּאִרִי. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עִירָא יָאִירָאָה דְּמִן תְּקוֹעַ״. וְכֵן הוּא קָרוּי בְּסֵפֶר הַזֶּה (שמואל ב כג:כו): ״עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי״. וְ׳יָאִירִי׳ נִקְרָא, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת (פה ב): תְּקוֹעַ אַלְפָא לְשֶׁמֶן, שֶׁשֶּׁמֶן זַיִת מָצוּי לְשָׁם, שֶׁמִּמֶּנּוּ מַדְלִיקִין הַנֵּרוֹת:
הָיָה כֹהֵן לְדָוִד. לוֹ הָיָה נוֹתֵן כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (עירובין סג א), וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁעֲשָׂאוֹ שַׂר וְשׁוֹפֵט: