רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כ · פסוק כב
וַתָּבֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ. שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא (תרומות סוף פרק ז): אָמְרָה לָהֶם: הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְהֵם נֶהֱרָגִין, תְּנוּהוּ לָהֶם, אִם הָיָה יָכוֹל לְהִנָּצֵל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְאַתֶּם מִבַּחוּץ, וְאַתֶּם בְּסַכָּנָה וְהוּא יָכוֹל לְהִמָּלֵט, אֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ לְהָרְגוֹ בִּשְׁבִיל הַצָּלַתְכֶם, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם הוּא יֵהָרֵג עִמָּכֶם, הוֹאִיל וְנֶהֶרְסוּ הַחוֹמוֹת וְאֵין כֹּחַ לְהִמָּלֵט, מוּטָב יָמוּת לְבַדּוֹ וְאַל תָּמוּתוּ עִמּוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּךְ אָמְרָה לָהֶם: הַמּוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָּב מִיתָה: