רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כ · פסוק ח
מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו. סְמוּכָה מְאֹד לְגוּפוֹ לְרֹחַב מָתְנָיו, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ חוֹגְרֵי חֶרֶב, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִיפּוֹל, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיאָהּ מִתַּעְרָהּ:
וְהוּא יָצָא. כְּנֶגֶד עֲמָשָׂא:
וַתִּפֹּל. הַחֶרֶב מִתַּעְרָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה וּלְטוּשָׁה, וְאֵינָהּ תְּלוּיָה לְצַד יְרֵכוֹ אֶלָּא לְרֹחַב מָתְנָיו, וּכְמְעַט שֶׁשָּׁח עַצְמוֹ לְצַד הָאָרֶץ, נָפְלָה מִתַּעְרָהּ וַאֲחָזָהּ בִּימִינוֹ, וְלֹא הִכִּיר עֲמָשָׂא בַּדָּבָר: