רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק יט · פסוק מד
עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַּמֶּלֶךְ. שֶׁאָנוּ עֲשָׂרָה שְׁבָטִים:
וְגַם בְּדָוִד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָרוֹב לָכֶם, אֲנִי מָשׁוּךְ בּוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי עֶשֶׂר יָדוֹת:
וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי. לִהְיוֹת אַתָּה קוֹדֵם, וְכִי לֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי, וְקֹדֶם לָכֵן בָּא דְּבָרֵינוּ אֵלָיו לַהֲשִׁיבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה (פסוק יב): ״וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ״:
וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה. לְשׁוֹן ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ״ (צפניה ב:א), נִרְאֶה וְהֻשְׁוָה דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה, שֶׁהֶרְאָם אִגֶּרֶת שֶׁשָּׁלַח לָהֶם דָּוִד, ״לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרוֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳״ (לעיל פסוק יב), כָּךְ מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, ׳וַיִּקֶשׁ׳, לְשׁוֹן ׳קֹשִׁי וְחֹזֶק׳, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתַקִּיף״: