רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק יג
פסוק א
וּלְאַבְשָׁלוֹם אָחוֹת יָפָה. שֶׁהָיְתָה בַּת אִמּוֹ:
פסוק ב
לְהִתְחַלּוֹת. עַד שֶׁנֶּחֱלָה:
כִּי בְתוּלָה הִיא. צְנוּעָה בַּבַּיִת וְאֵינָהּ יוֹצֵאת לַחוּץ, לְפִיכָךְ וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן וְגוֹ׳, נִכְסֶה וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ מָה תּוֹאֲנָה יָכוֹל לְבַקֵּשׁ וְיִשְׁכַּב עִמָּהּ, כְּמוֹ (דברים יז:ח): ,כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ״, ״אֲרֵי יִתְכַּסֵּי מִמָּךְ״:
פסוק ג
אִישׁ חָכָם. לְרִשְׁעָה:
פסוק ד
דַּל. כָּחוּשׁ, כְּמוֹ (בראשית מא:יט): ״דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר״:
פסוק ה
אֶת הַבִּרְיָה. אֶת הַסְּעוּדָה:
פסוק ח
וַתְּלַבֵּב. וַתַּחֲלוֹט, סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת בְּמַיִם רוֹתְחִין תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בְּשֶׁמֶן:
פסוק ט
אֶת הַמַּשְׂרֵת. תַּרְגּוּם שֶׁל מַחֲבַת, מַסְרֵיתָא:
פסוק יג
כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. שֶׁמֻּתֶּרֶת אֲנִי לְךָ, לְפִי שֶׁנִּתְעַבְּרָה בִּי אִמִּי כְּשֶׁהִיא נָכְרִית יְפַת תֹּאַר, שֶׁלְּקָחָהּ דָּוִד בַּמִּלְחָמָה, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ בַּת מִן שִׁפְחָה, אֵינוֹ בְּנוֹ לְכָל דָּבָר:
פסוק טו
וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין כא א): נִימָא נִקְשְׁרָה לוֹ, וַעֲשָׂאַתוּ כְּרוּת שָׁפְכָה:
פסוק טז
אַל אוֹדוֹת. אַל תַּעֲשֶׂה אוֹדוֹת הָרָעָה הַזֹּאת שֶׁל שִׁלּוּחַ, הַגְּדוֹלָה מִן הָאַחֶרֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי וְעִנִּיתָנִי, וְעוֹד תּוֹסִיף רָעָה מִמֶּנָּה לְשַׁלְּחֵנִי:
פסוק כג
וַיִּהְיוּ גוֹזְזִים. וְדַרְכָּם הָיָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה בִּגְזוֹז צֹאנָם:
פסוק כו
וְלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ. וְאִם לֹא יָכוֹל אַתָּה לָלֶכֶת, יֵלֶךְ נָא עִמָּנוּ אַמְנוֹן:
פסוק לב
עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה. בְּצִוּוּיוֹ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שִׂימָה זוֹ נִשֹּׁמֶת עַל עֲבָדָיו, לַהֲרוֹג אֶת אַמְנוֹן:
פסוק לט
וַתְּכַל דָּוִד. הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְחֲמִידַת נַפְשָׁא דְדָוִד״, כְּמוֹ (תהלים פד:ג): ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה״, לְשׁוֹן תַּאֲוָה:
כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן. קִבֵּל תַּנְחוּמִין: