רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק י
פסוק ב
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד. וּמַהוּ הַחֶסֶד, כְּשֶׁהָיָה דָוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי שָׁאוּל, בָּאוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָיו (שמואל א כב:ד): ״וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב״, וַיֹּאמֶר לוֹ יֵשֶׁב נָא אָבִי וְאִמִּי עִמָּךְ, וַהֲרָגָם, חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶם שֶׁבָּרַח וְנִמְלַט לְאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן אֵצֶל נָחָשׁ, (במדרש רבי תנחומא בוירא אליו):
פסוק ג
הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ. הַנִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁדָּוִד מְכַבֵּד אֶת אָבִיךָ, הֵם מֻזְהָרִים לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלוֹמָם, וְהוּא יִדְרֹשׁ שְׁלוֹמְךָ:
פסוק ד
מַדְוֵיהֶם. חֲלוּקֵיהֶם:
שְׁתוֹתֵיהֶם. הָעֲגָבוֹת:
פסוק טז
וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר. עַל שֵׁם שֶׁהָיָה גִבּוֹר וְעָרִיץ מְאֹד הִזְכִּירוֹ בִּשְׁמוֹ: