רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק ה · פסוק ו
אֶל הַיְבוּסִי. מְצוּדַת צִיּוֹן נִקְרְאָה יְבוּס, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הָיוּ, וְהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי צְלָמִים, אֶחָד עִוֵּר, וְאֶחָד פִּסֵּחַ, שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל שֵׁם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבְפִיהֶם הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ, וּלְכָךְ לֹא הוֹרִישׁוּם כְּשֶׁלָּכְדוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לֹא לָכְדוּ אֶת הַמְּצוּדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו:סג): ״וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָכְלוּ יוֹשְׁבֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם״, וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: יְכוֹלִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ רַשָּׁאִין (ספרי ראה יב יז):
וַיֹּאמֶר לְדָוִד. מִי שֶׁאָמַר:
הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים. הֵם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם: