רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק א · פסוק כא
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ. הֶהָרִים שֶׁבְּגִלְבֹּעַ:
וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת. (תרגום:) ״לָא תְּהֵי בְכוֹן עֲלָלָא כְּמֵיסַת דִּיעַבְּדוּן מִנֵּיהּ חַלְתָּא״:
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים. מָגִינֵּי עוֹר הָיוּ לָהֶם, וּכְשֶׁיּוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה מוֹשְׁחִין אוֹתָן בְּשֶׁמֶן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כְּלִי זַיִן הַמַּכֶּה עָלָיו מַחְלִיק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיהו כא:ה): ״קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן״. וְכָאן כָּךְ הָיָה מְקוֹנֵן הַקִּינָה, שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, פָּלַט שׁוּמְנוֹ וְלֹא נִדְבַּק בּוֹ, וְנַעֲשָׂה כְּאִלּוּ לֹא נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן. כָּל ׳הַגְעָלָה׳ לְשׁוֹן דָּבָר הַפּוֹלֵט מַה שֶּׁנּוֹתְנִין בּוֹ, כְּמוֹ (איוב כא:י): ״שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִיל״: